לידת בני הבכור בגיל יחסית מאוחר טרפה את הקלפים מחדש, לפתע כל עולמי התנקז לתפקיד החדש של חיי והפך למקצוע! אני זוכרת את תחושת חוסר האונים כשהבנתי שהוא שלי ועליי לטפל בו ולא ממש ידעתי מה עליי לעשות. התקשיתי להניק, לא ישנתי בלילות, לא מצאתי זמן לאכול או להשקיע בעצמי וחוויתי בדידות ודכדוך... מהר מאוד הרמתי את הראש וראיתי שכולם סביבי מוקפים בילדים ואני זוכרת שאמרתי לעצמי: "שלהבת אם כולם יכולים אז גם את יכולה!" וגייסתי את כל המשאבים שלי כדי להצליח להרגיש טוב בתוך הכאוס ומהא מאוד הבנתי שהוא תינוק מאתגר מאוד. התעקשתי להיות עם התינוק שלי בבית, התעקשתי להבין איך לטפל בו, התעקשתי להצליח להניק והתעקשתי להמשיך לעבוד וליהנות במקביל. זה לא היה פשוט אבל זה מציל חיים.
הורות בעיני היה מקצוע בפני עצמו ובמהלך השנים הבאות ילדתי ילד אחר ילד, מתוך בחירה כל ילד היה איתי שנה בבית עם הנקה מלאה וחקרתי מהי הורות, מה ילדים צריכים, איך אפשר לגדל אותם בהנאה. חמש שנים לאחר החתונה כבר היינו הורים לארבעה ילדים ואני צללתי למסע למידה.
כשבני הרביעי הגיע לגיל שנה וחצי הבנתי שהייעוד שלי הוא להמשיך לחקור וללמוד את התחום ואף לקבל הכשרה רשמית ונרשמתי ללימודי "הדרכת הורים" בשיטת האינטליגנציה הרגשית של מכללת תל חי (דרך עידן ההורות).